בכתבה שפורסמה באתר רשת 13, חושפת ד"ר שולמית בלנק, מייסדת מרכז בני ארזים, את תפיסת עולמה החינוכית והטיפולית – שילוב נדיר של גישה מדעית נוקשה, רגישות אנושית עמוקה וניסיון של למעלה מ־40 שנה בשטח. היא אינה מסתפקת בקלישאות או בהבטחות ריקות. מבחינתה, שינוי אמיתי מתרחש רק כשקובעים גבולות, מציבים ציפיות, ודורשים מהילד לעמוד מולם, תוך תמיכה צמודה ומדויקת לאורך הדרך.
שולמית בלנק הקימה את פנימיית בני ארזים מתוך תסכול מתמשך ממגבלות המערכת הציבורית בטיפול בבני נוער הסובלים מהפרעות התנהגות ונפש. היא זיהתה את הפער שבין טיפול קליני לבין הצורך במסגרת יומיומית, שבה יש סדר, עקביות ותחושת שייכות. "לא מספיק שיחה שבועית – הילד צריך לחיות בתוך מסגרת שמאמינה בו, אבל גם מציבה לו דרישות ברורות", היא מסבירה.
גישה זו, שמבוססת על שילוב בין טיפול רגשי ובין חינוך ערכי, לא תמיד קלה לעיכול – לא להורים, ולא לאנשי מקצוע. אך מול הביקורת עומדות עובדות: מאות ילדים שחזרו לתפקוד, משפחות שהשתקמו, ובני נוער שקיבלו חזרה את תחושת המסוגלות. "הורים הם המשענת של הילד. אם הם קורסים – הוא ייפול מיד אחריהם", מדגישה בלנק בראיון, ומוסיפה כי אחת מהטעויות הנפוצות היא ריכוך מוגזם או ויתור מתוך אשמה.
בכתבה, ד"ר שולמית בלנק מספרת על השיטה שפיתחה – הכוללת "תגובות" במקום עונשים, ניתוק מוחלט מתלות במסכים, וחינוך למאמץ עצמי ולהתמודדות עם תסכול. המטרה, לדבריה, אינה להקל על הילד, אלא ללמד אותו לשרוד ולשגשג במציאות, מתוך אחריות, ולא מתוך מניפולציה.
הצצה לדרך שבה שולמית בלנק פועלת מציגה אישה שאינה מוכנה להשלים עם מציאות של פשרות – לא אצל הילדים, ולא במערכת. מרכז בני ארזים הוא עדות חיה לכך שטיפול עמוק אינו צריך לוותר על משמעת, ושאהבה אמיתית לילדים מתחילה בדרישה מהם לגדול.
